פסק-דין בתיק ע"א 1278/05

בבית משפט השלום בראשל"צ נתבררה תביעה שהגיש המערער כנגד המשיב להשבת סכומים שנגבו הימנו כערב לחובותיה של חברת "עידן שירותי מכס ותעבורה בע"מ" שהיתה בשליטתו.

ההשבה נדרשה משום שלטענתו של המערער החברה החייבת העיקרית, לא הייתה חייבת לבנק כספים כלשהם, ומכאן זכאותו להשבת כספים ששילם כערב ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב כך.

בפסק דינה של הערכאה הדיונית (כב' השופטת עירית ויינברג-נוטוביץ') שהוא מקיף ומפורט נדחתה תביעתו של המערער ובנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות.

השופטת הנכבדה פירטה את שתי הטענות העיקריות שהעלה המערער בדיון לפניה.

האחת, שדחיית תביעה שהגיש בעבר הבנק המשיב כנגדו, (להלן: "התביעה המקורית"), מהווה " מעשה בית-דין" המונע מהבנק לטעון בהליך נשוא הדיון כי לעידן יתרת חוב כלשהי לבנק ולכן המערער שהיה בגדר ערב, אינו חייב לבנק כספים כלשהם ויש להשיב לו את כל הכספים שנגבו הימנו.

השנייה, כי לחברת עידן טענות כנגד החוב לבנק הנתמכות בחוות דעת חשבונאית ותוצאותיה של חוות דעת זו היא שקיימת יתרת זכות של החברות בספרי הבנק.

מנגד השיב הבנק, כי דחיית התביעה המקורית היתה הסכמה של הסדר דיוני אשר אליו הגיעו הצדדים, מבלי שנתקיים דיון לגופו של סכסוך ולגופה של תביעה. מכאן שלא קם "מעשה בית-דין" בפסה"ד שניתן בתביעה המקורית.

זאת ועוד, המערער מנוע מלהעלות כל טענה הנוגדת הסכם בו נתגבשו כל חיובי חברת עידן וחברות אחרות השייכות למערער כלפי הבנק, עד למועד חתימתו והכל כפי שהתחייבו המערער והחברות באותו הסכם. טיעוני המשיב התקבלו ואומצו ע"י בית משפט השלום, ובצדק רב.

למותר לנו לחזור ולפרט כאן את כל פרטי פסה"ד ואת כל פרטי הסכסוך המתקיים בין המערער לבין הבנק המשיב לאורך זמן. הכל מצא ביטוי בהיר בפסק הדין של הערכאה הדיונית.

ב"כ של המערער, חזר והעלה בפנינו את השגותיו ואת טענותיו בהרחבה רבה, במסגרת הערעור ובמסגרת עיקרי הטיעון. לא מצאנו כל עילה שהיא להתערב בקביעותיה העובדתיות ובמסקנותיה של הערכאה הראשונה, אשר נומקו כיאות, הן באשר לעובדות והן באשר למצב המשפטי.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין ( ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523).

זאת ועוד - כלל פסוק נקוט בידינו ולפיו: " כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 687) וכי: " לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או  כשהדברים אינם מבוססים על פניהם...בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..."(ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598). כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו.

לפיכך הערעור נדחה ועל המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 25,000 ש"ח+מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ה ב אדר ב, תשס"ה (5 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.